בשנים האחרונות טכנולוגיות רבות, חלקן יקרות ומשוכללות, נדחפות לכיתה על ידי פדגוגיים שמבקשים לעדכן את תכנית הלימודים, להתאים אותה למאה ה-21, למנוע מבית הספר מלהפוך לאי בלתי רלוונטי הפועל בתוך יקום משל עצמו המנותק מההתקדמות בחברה. הנחת המוצא היא שטכנולוגיה מתקדמת תהפוך את הכיתה למתקדמת, את המורה למתקדם ומכאן שגם את התלמידים לטובים, מעודכנים ומתקדמים יותר.
לצד הצלחות לא מבוטלות, מערכת החינוך נתקלה גם ביישום בעייתי של טכנולוגיות רבות ובתוצאות פדגוגיות שנויות במחלוקת. מעבר לרעיון האוטופיסטי לפיו דברים יסתדרו אם רק נשיג את הטכנולוגיה הכי חדישה (מחשב נייח, מחשב נייד, טלפון חכם, לוח חכם, מחשב לוח וכן הלאה), מורים רבים מתייחסים אל האינטרנט כאל מאגר מידע תוך שהם דוחפים את התלמידים לנקוט בפרקטיקה אחת בלבד: "מצאו את המידע, העתיקו והדביקו". במהלך ההרצאה אטען כי פרקטיקה זו מעבירה מסר אנטי-חינוכי, אינה מנצלת ניצול נכון ומלא את הפוטנציאל שטמון בעידן הדיגיטלי ומעבירה מסר מסוכן לתלמידים: אל תהיו מקוריים.
פתרון לחלק מהבעיה, אטען, טמון בחשיבה שונה:
לא עוד "העתיקו ואז הדביקו" אלא "ערבבו"!
